בן שולמית (פרידה) וברוך. נולד ביום כ"ג במרחשון תש"ב (13.11.1941) בירושלים בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. בית הוריו היה בית ירושלמי לכל דבר, והוא גדל והתחנך בו יחד עם שלושת אחיו. גם מלחמת הקוממיות וגם מערכת סיני לא פסחו על ילדותו שחושלה בנסיבות הזמן והפכה אותו לאדם אשר בו נתגשם הפתגם: "אין דבר העומד בפני הרצון". אריה סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "תחכמוני" ולאחר מכן למד בבית ספר תיכון מקצועי על שם ברנדייס. עסק בענפי ספורט (כגון טניס וטניס שולחן) וכן התאמן בשחייה. באופן זה חושל גם גופו אשר ניחן בכושר מופלא. אך הספורט הגופני לא דחק את הספורט ה"מוחי" והוא עסק במשחקי השחמט עם חבריו. עם גיוסו לצה"ל באוגוסט 1960 ביקש להצטרף ליחידה מובחרת ואמנם נשלח לסיירת של חטיבת "גולני", בה הצטיין ונתחבב על כולם. אולם כשנתבגר לא ראה זאת כתחליף ללימודים; צמא היה לידיעות וגם אחרי יום אימונים מפרך היה מוצא עוד כוח ללמוד. בתקופת שירותו בסיירת, אשר בה הצטיין ונתחבב גם על חבריו ליחידה וגם על מפקדיו בגלל תכונותיו היפות, (כגון צניעות ופשטות הליכות), עלה ביד אריה לסיים את כל הכנותיו לבחינות הבגרות מיד עם שחרורו מצה"ל ניגש אליהן ועמד בהן בהצלחה. עם שחרורו מצה"ל נרשם כסטודנט לפיסיקה ולמתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים - מעשה שהעיד על כוח רצונו העז, שהרי לאוניברסיטה העברית נרשם ללא לימודים תיכוניים וללא השכלה מקצועית לאחר שהכין עצמו לכך תוך שירותו בצה"ל ויכול לאתגר וגם עבר על כל הקשיים. בהיות הפקולטה שלו אחת הקשות ביותר היה מקדיש את כל זמנו ללימודים, אך יחד עם זאת לא הסיח את דעתו מבטחון המדינה וכשיצא למילואים התנדב לסיירת של חטיבת הצנחנים, אשר אל אנשיה נקשר ובהם ראה חברים טובים. ימים אחדים לפני שפרצה מלחמת ששת הימים טען כי אין הוא מאמין שתפרוץ מלחמה, אך אם תפרוץ לא היה ספק בלבו - כך אמר - שאנו ננצח בה תוך ימים ספורים. בקרב שבו נפל, גילה גבורה ונכונות של הקרבה; זה היה ביום השלישי לקרבות, הוא כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), כאשר נפל ליד שער האריות בירושלים הבירה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. הפרופסור עזריאל לוי, מן האוניברסיטה העברית בירושלים, הקדיש פרק מעבודת המחקר שלו הנקראת "מבוא לאנליזה מודרנית", לששה מתלמידי המכון למתמטיקה שנפלו על הגנת המולדת - ואריה ביניהם. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש לו עמוד ובו הובאה הביוגרפיה שלו ותיאור הקרב האחרון. בספר "נזכור", שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה בעריכת יהודה האזרחי, הוקדשו עמודים לזכרו.